מאפיינים פיזיקוכימיים של נתרן אלגינט

1. מורפולוגיה: נתרן אלגינט היא אבקה לבנה או צהובה חיוורת, כמעט חסרת ריח וחסרת טעם.

2. מסיסות: נתרן אלגינט מסיס בקלות במים, אך אינו מסיס בממיסים אורגניים כגון אתנול, אתר וכלורופורם. כאשר הוא מומס במים, הוא יוצר נוזל צמיג. אבקת נתרן אלגינט נרטבת במגע עם מים; ההידרציה של החלקיקים הופכת את פני השטח שלהם לדביקים, והחלקיקים מתקבצים במהירות יחד ליצירת גושים. לאחר מכן, הגושים הללו מתמוססים באיטיות ומוחלטת. אם המים מכילים תרכובות אחרות שמתחרות באלגינט, נתרן אלגינט מסיס אפילו פחות. סוכרים, עמילנים או חלבונים במים יפחיתו את קצב ההידרציה של נתרן אלגינט, ויאריכו את זמן הערבוב. לתמיסה מימית של 1% יש pH של 6-8; הצמיגות שלו יציבה ב-pH 6-9, ויורדת בחימום מעל 80 מעלות.

3. רעילות: נתרן אלגינט אינו- רעיל. על פי טבלה A.2 של התקן הלאומי GB2760, נתרן אלגינט יכול לשמש כחומר מעבה במזונות שונים בכמויות מתאימות לפי הצורך לייצור.

4. קשירה עם יונים אחרים: בין מלחי המתכת של אלגינט, רק יוני Na, K, Mg ואמוניום מסיסים במים; מלחי מתכת אחרים אינם מסיסים. ניצול תכונה זו, מגע של תמיסה קולואידית של נתרן אלגינט עם יוני סידן יכול ליצור ג'ל סידן אלגינט. ניתן לשלוט בתהליך יצירת הג'ל על ידי התאמת ערך ה-pH, בחירת מלח סידן מתאים והוספת חוצץ פוספט או חומר קלאט.

5. יציבות: נתרן אלגינט יבש די יציב כאשר הוא מאוחסן במיכל אטום היטב ב-25 מעלות ומטה. תמיסות נתרן אלגינט יציבות בערכי pH בין 5 ל-9. ג'ל הסידן שנוצר על ידי נתרן אלגינט הוא ג'ל בלתי הפיך תרמית.